<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ז</h1>
<h2>דף לו.</h2>
שמטה נוהגת בזמן הזה וכותבין פרוזבול שתיקן הלל כדי שלא תשמט וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה וכן כתב רבינו תם בספר הישר. והמוסר שטרותיו לבית דין אין צריך לכתוב פרוזבול. וכשכותבין יחתמו בו דיינים או עדים. וכותבין אותו קודם שיכנס שנה שביעית ואפילו ערב שביעית וצריך לכותבו אחר ההלוא' וכן כתב רבינו נסים וכן מוכח מדין התלמוד בגטין. יתומים אין צריכים פרוזבול משום שהדיינים אביהם של יתומים ומסורין הם לבית דין וכתב הרשב"א ואם היו גדולים טענינן להו שמא היה לאביה' פרוזבול או שמא תנאי שלא ישמטנו בשביעית בגטין. אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע, כי אין ללוה קרקע מזכהו לו המלוה אפילו כל שהוא אפילו קלח של כרוב ואפילו שלא בפניו על ידי אחר או אם יש לערב קרקע או למי שחייב ללוה ולאיש על נכסי אשתו ולאשה על נכסי בעלה על הכל כותבין פרוזבול ואין כותבי' על העבדים בגטין. שביעית משמטת בין בשטר בין בעל פה ובשטר אפילו יש בו אחריות נכסים משמטת. ועוד פשוט דכל מעשה בית דין אינו משמט ובכלל זה פסק דין שפסק הדיין וכן כתב הרמב"ם בגטין. המלוה על המשכון בין משכנו בשעת הלואתו בין שלא בשעת הלואתו ודוקא טלטל ולמטה אכתוב משכנתא דקרקע ומפרש בירושלמי ואפילו על המחט. והקפ' חנו' ושכר חנות אינו משמט ואם זקפן במלוה משמט. ושביעית אינה משמטת אלא בסופה בגטין מציעא קדושין. ופרוזבול המאוחר פסול והמוקדם מרע כחו וכן הסכימו הפוסקים וכן הרמב"ם ז"ל ועוד כתב שאם תובע אומר מלוה קודמת ונתבע אומר פרוזבול קודם תובע נאמן מגו דיכול לומר פרוזבול היה לו ואבד. אחד שלוה מחמשה וחמשה שלוו מאחד כותבין פרוזבול לכל א' וה' שלוו מא' פרוזבול א' לכולם ובתוספות ה' הלוו מא' אפילו אין קרקע אלא לא' מהן כותבין פרוזבול על כלם וכן בתוספת' וכותבין פרוזבול ערב ר"ה או קודם ולא בשביעית אע"ג דאינ' משמטת אלא בסופה מ"מ כיון שנכנסה שביעית אינו גובה בב"ד ולא נוגשו וכמו כן אין כותבין לו פרוזבול בגטין. שבועה משמטת כמו מלוה ודבר שאינו משמט אינו משמט שבועתו בגטין שבועות. כתב רבינו תם שאין כותבין פרוזבול בזמן הזה שאין אנו מומחין ושוב חזר בו וכתב הוא בעצמו פרוזבול כי לא בעי' אלא חשוב שבדור ונראה מדברי רב אלפס שאין צריך מומחין וכותבין אותו בכל בית דין וכן נראה עקר והרמב"ם ז"ל כתב שצריכין חשובין ומומחין כגון רבי אמי ורבי אסי וכתב הרמב"ם ז"ל שטר שעבר עליו שביעית אין המלוה יכול לעכבו שכבר נמחל שעבודו ומוציאין אותו מידו ומחזירין אותו ללוה בגטין.
<h2>דף לז:</h2>
המחזיר חוב בשביעית כלומר אחר שביעית אומר משמט אני ואם אמר ליה אעפ"כ אני נותן לך במתנה וקבל ותלי עד דאמר הרי ופרש"י דתלי ליה כלומר (יתנהו) [יתלהו] על העץ אם גברה ידו עליו עד שיאמר אעפ"כ ובמתנה אני נותן לך ויש שהקשה עליו ופירשו שיהיו עיניו של מלוה תלויות כלומר יושב ומצפה וכן בירושלמי בגטין. נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד בלא שבועה ופותחין לו פתח כלומר טוענין לו כלומר פרוזבול היה לך ואבד ונראה מדברי רב אלפס שצריך להביא פרוזבול עמו בגטין ובזמן הזה שלא נהגו לכתוב פרוזבול אינו נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד נאמן לומר תנאי היה בינינו מתחלה בשעת הלואה שלא ישמטנו שביעית וכן עקר. משכנתא כלומר של קרקע באתר' דמסלקי שביעית משמטתה ובאתרא דלא מסלקי אין שביעית משמטתה מציעא. ופרוזבול בפני ב' סנהדרין. מלוה לחבירו לעשר שנים מחלקת בב' לשונות בגמר' מכות ופסק ריב"א וכן רבי אליהו הזקן דשביעית משמטתה ור"ת פסק דאין שביעית משמטתה וכן מוכח על ההיא דשושבינות דאין שביעית משמטתה וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכן הרמב"ן ולזה הסכימו רו' הפוסקים מכות. ורב אלפס לא הביא אחד מן הלשונות נר' דפסק כליש' קמא בשביעית משמטה דאיסו' הוא. ע"מ שלא תשמטתנו בשביעית אין שביעית משמטתה ע"מ שלא תשמטתנו שביעית משמטתה מכות. שושבינות אין שביעית משמטתה זהו הדין פשוט בבתרא. שנת נ' עולה לכאן ולכאן כלומר לשנת היובל ולתחלת שמטה הבאה עבודה זרה [ט' ע"ב]. יש מחלקת מתי הוא שנת השמטה בזמן כי לפי דעת רש"י וכמה פסקנים אחרים שנת השמטה היא שנת צ"ד לפרט האלף הוא לבריאת עולם שאנו עומדין בה היום ולפי דעת התו' יהיה שנת צ"ה כי סבירא להו כי בשנת תכ"א נחרב הבית ולרש"י ולאחרים כי בשנת ת"כ נחרב בע"ז בהלכה דאי טעי תנא ובספרי הרא"ש ע"ז ודעת הגאונים כדעת התוספות. ערב שפרע ללוה וקודם שנתפרע מן הלוה הגיע שנת שמטה אינו גובה חובו כי כבר נעשה מלוה משעה שפרע כך כתבו הגאונים וכן כתב הרשב"א בתשובה. כתב הרמב"ם ז"ל תובע אומר הקפת חנו' הוא או כל דבר שאינו משמט ונתבע אומ' מלוה היא ומשמטת תובע נאמן מגו שיכול לומר פרוזבול היה לי ואבד בזמן הזה שאין נאמן לומר פרוזבול היה לי כמו שכתבתי נראה דנאמן נתבע והמוציא מחבירו עליו הראיה.
